הגיבור הקטן

IMAG1491.jpg

ככה כמו כלום עברו להן שנתיים, יותר נכון 25.5 חודשים.

רק אתמול הכנסנו אותך הביתה,

בית גדול, סל קל קטן.

לראות אותך ישן, להיות אתך ער,

העייפות וחוסר השינה נראים עכשיו כמו געגוע רחוק.

הנסיך הקטן, הראשון ושלל כינויים שקיבלת,

ההתחלה לקרוא לך בשם החדש שלך, אדם.

הצחוק המתגלגל, השובבות שהופיעה כבר בימיך הראשונים רק סימנה את האופי שבאופק.

שנתיים.

בית ראשון, חדר ראשון, מיטה ראשונה, כאילו תמיד היית שם.

אח חדש, בית חדש, חדר חדש, מיטה חדשה, כאילו תמיד היו שם בשבילך.

הפרצופים, החיוכים, הצחוק, הזחילה, האושר שבגילוי ההליכה,

הגלידה ביוון ואינספור תמונות וסרטונים שלך.

המבט השמח כל יום בגן המשחקים, הכאב בחום הראשון,

השמחה ביום ההולדת שנה, החופשיות בחוף הים,

העצב כשלא מצאת את בר במיטה שלו כשחזרת מהגן,

ההנאה שלא נגמרת בכל סיטואציה אפשרית.

אתה מבין, יש המון דברים שאבא רואה ואתה לא יודע.
ילד מדהים, ילד פלא, הלב הענק

התגברת בשניות על דברים שלאחרים תידרש שנה,

מרכז היקום שלי,

כל רגע בלעדיך מגדיל את הרצון לחזור אליך.

הגיבור הקטן.

מודעות פרסומת