חרא אבא

אתמול הייתי חרא אבא

האבא הלוחץ, המלחיץ, המזרז, המתעצבן והצועק,

שום עולם הדמיון ושום משחקים בבצק,

במקום לתת לכולם להנות הייתי חייב להרוס את הבוקר, להרוס את היום.

חרא אבא

 

בסך הכל עוד בוקר רגיל,

קמים, רצים לסלון, אוכלים, קצת טלוויזיה, חיתולים, מתלבשים ויוצאים לדרך.

רק שהפעם זה לא היה ככה,

ים של תירוצים,

ים של סיבות,

אפס הצדקות,

פשוט חרא.

 

לא מגיע להם שאבא ככה מאבד את הסבלנות,

לא מגיע להם שאבא ככה מתעצבן,

לא מגיע להם חרא אבא.

 

מהרגעים האלה שאני מקלל את הזיכרון שלי,

כי זוהי צלקת, זה לא יעזוב,

לנצח אני אזכור שהייתי באותו הבוקר חרא אבא.

 

הלכתי אליהם אחר כך,

חיבקתי אותם חזק וביקשתי סליחה,

סליחה שהייתי חרא

אני רק יכול לקוות שהם ישכחו,

יעלימו מהזיכרון ולא ידחיקו,

כי אני לא אצליח.

מודעות פרסומת